ארונות קודש – מסורתיים

ארון הקודש מצוי בכל בית כנסת: קהילות יהודי אשכנז קוראות לו 'ארון הקודש', ואילו בני עדות המזרח קוראים לו ההיכל'.

הארון, הקבוע בקיר הפונה לירושלים, משמש כמוקד העוצמה הרוחני של המתפללים. מונחים בו ספרי התורה, הפריטים הקדושים ביותר, ועיני המתפללים נשואות לעברו לאורך כל התפילה.

לרוב מוצב ארון הקודש על גבי רחבה מוגבהת שאליה מובילות מדרגות ספורות – המנהג להפריד אותו מהמפלס שבו עומד הקהל באמצעות הגבהה קלה, מקורו בעקרונות הבנייה ששימשו לבניית בית המקדש.

המוטיבים האדריכליים של ארון הקודש המסורתי מושפעים מקביעות ההלכה, מהסגנון המקובל בתקופת בנייתו, ממנהגי העדות השונות ומזמינותם של חומרי הגלם.

ממדי הארון נקבעים בהתאם לכמות המתפללים הצפויים לפקוד את בית הכנסת, מכמות ספרי התורה ומהאופן שבו יאוחסנו בתוך הארון.

הארון המסורתי בנוי משילוב של עץ מסיבי ושל לוחות תעשייתיים מצופים בפורניר תואם. העצים הנפוצים ביותר הם עץ האשור (בוק), האלון והמהגוני.

הארון יעוטר לרוב בגילופים, בפסוקים מהתורה, בדגמים של לוחות הברית, בשיבוצי זכוכית צבעונית או בריקועי מתכת.

על פי רוב הוא יעטה גם פרוכת רקומה ויוקף בעמודים עבים ומרשימים.

 הגנה על ארונות הקודש

אנו בלביא מקפידים כי כל ארונות הקודש שלנו יצוידו באמצעים מתקדמים, השומרים עליהם מפני נזקי טבע או פגיעה מכוונת.

הארונות שלנו נהנים משילוב של מנעול בטיחות ומשקוף פלדה – אמצעי בטיחות שנועדו לספק הגנה כוללת על תכולתו היקרה של הארון, להוזיל את עלויות הביטוח ולהגביר את השקט הנפשי של ציבור המתפללים.